את לא עצלנית.פשוט עוד לא מצאת אימון
שבא לך להגיע אליו.

אם הגעת לפה,
כנראה שאת מכירה את זה:

מסתכלת במראה, ומשהו לא מרגיש נכון.
הגוף לא זז כמו פעם.
הגב תפוס, הצוואר כואב,
ואין לך רגע אחד שהוא רק שלך.

אז ניסית.
חדר כושר. הליכות. סטודיו גדול.
אולי אפילו פילאטיס.

ובכל פעם זה התחיל אותו דבר:

"מיום ראשון אני חוזרת לעניינים."

(ואת באמת התכוונת.)

שלושה שבועות אחר כך,
הכרטיסייה עדיין בתיק.
עם 6 כניסות שלא נוצלו.

ואז מגיעה המחשבה הכי לא הוגנת:
"אולי אני פשוט לא מהבנות שמתמידות."

אז אני רוצה להגיד לך משהו ברור:

זה לא את.
זה האימון.

• לא עוד מקום עמוס שמרגיש כמו מפעל.
• לא עוד שיעור שחוזר על עצמו, שאפשר להירדם בו.
• ולא עוד מאמנת שלא יודעת איך קוראים לך.